תפריט ראשי:

חיפוש באתר:

קטגוריות

ארכיון

כלים

Wind Of Change

טורים עמוד אב פלוס -להיות אמא זה לדעת לשחרר כוחם של טקסים ואמונות

כל בוקר, כשהבן שלי יוצא לבית ספר אני נוהגת ללוות אותו לדלת, מסתכלת לו בעיניים, מחבקת, מנשקת, מזכירה לו להיזהר בכביש ולאחל לו יום מקסים. מנהג של שנים שהפך לטקס. עם השנים התחלתי לתת לטקס הזה כוח. התחלתי להאמין שהברכה שלי בבוקר, נשמעת "במקום קצת יותר גבוה" מחדר המדרגות שלנו ושהיא נותנת לו כוח ולא רק בכביש אלא בג'ונגל הזה שנקרא "החיים שלו עד הצהרים"- מקום בו אין לי דריסת רגל ואין לי יכולת להגן עליו, מפני אויבים וסכנות . התחלתי להאמין שעם פרידה כזו- הנשמה שלו תסרב להיפרד ממנו בלי להיפרד ממני קודם, וזה נתן לי תחושת ביטחון מסוימת- במקום הכי חסר ביטחון שנקרא "גידול ילדים". לאחרונה שמתי לב שהטקס הזה התחיל להיות סוג של מטרד. לפעמים- הייתי צריכה להפסיק אימון של יוגה או לדחות את המקלחת, כדי להיות נוכחת ליד הדלת בדקה שהוא יוצא…אחר כך הרגשתי טוב מעורבב עם לא טוב. טוב- בגלל שעשיתי הכול כדי לשמור עליו, פחות טוב- בגלל שויתרתי על אימון יוגה או שאיחרתי לעבודה .לאחרונה קרה שנעדרתי מהטקס. איחלתי לילד יום מקסים דרך המקלחון, בלי אפשרות לשמוע את התשובה, (בגלל הרעש של המים) ובלי להסתכל לו בעיניים ולוודא "שהברכה עובדת". אחר כך הרגשתי קצת לא טוב, בגלל שלא עשיתי הכול כדי לשמור על האוצר היקר לי מכל . בקיצור גם זה לא היה פתרון טוב עבורי.

הבוקר בזמן שהתקלחתי נזכרתי בחזון שלי לגבי הורות. לא היה שם משפט משמדבר על חובת נוכחות פיזית בכל פרידה…אבל כן הייתה שם מחויבות לטפח אצלו תחושת ביטחון עצמי, מחויבות לתת לו כלים לקבל החלטות נבונות בצורה עצמאית, לסמוך עליו, להאמין בו ולגדל אותו להיות מבוגר, שמאמין- שהעולם הזה הוא מקום טוב, בדרך כלל. ולגבי יתר הזמן – שיש לו את היכולת והכוח להתמודד. הבוקר נפרדתי ממנו דרך דלת המקלחת, והפעם הרגשתי טוב. רק טוב . בגלל התובנה שבין הרגשה טובה לפחות טובה- עמדה רק פרשנות • ובגלל שהרגשתי חופש לבחור (בין להיפרד ממנו ליד הדלת ובין לא)- ובשניהם- להגיש טוב ולתת לו להרגיש טוב. בגלל המים הנעימים והסתיו שמתחיל להתפזר בחוץ  ובגלל שיש לי ילד כזה מקסים ושכולנו בריאים ושלמים.